מי כתב סינדרלה?

מי הוא מחברם של אחד האגדות המפורסמות ביותר של העולם, שכתב "סינדרלה"? האם זה שייך לידיו של צ'ארלס פראול או שמא הומצא על ידי האחים גרים? או שהסיפור הייחודי הזה בא מפי העם? האם אפשר לענות לפחות על אחת השאלות הרבות?

רוב חוקרי הפולקלור בטוחים שלא. האגדה של הנערה שאיבדה את נעלה היא עתיקה כל כך, שלא ניתן עוד לבסס את המקור. בלונדון, בסוף המאה ה -9, יצא לאור ספרו של מ.ר. קוקס, שבו פורטו מספר מסוים של וריאציות של האגדה שמצא המחבר - 345. אספנים מודרניים של מיתוסים ואגדות מצאו מספר גדול בהרבה, וביניהם אולי אחד העתיקים ביותר, לפני אחת-עשרה שנה.

אבל עבור רבים מאלה שכתבו "סינדרלה", כמובן, נשאר צ'רלס פראולט - מספר סיפורים צרפתי, סופר ומשורר. הוא הזעיק את הסיפורים שכבר היו קיימים בפולקלור, הוא שיכלל אותם בדרכו שלו, ובו בזמן כדי לרצות את הוד מעלתו המלכותית, ולעתים קרובות מסיים את כל הסיפור במסקנה - "מוסר", המצוין בשיר האירוני והשנון של המחבר שלו.

ביצירתה האלגנטית של פרולטה מופיעה סינדרלה לפנינו בהיפוסטזה של בת טובה, צייתנית ויפה של אציל, שאשתו הראשונה היתה גם אשה יפה. אבל, למרבה הצער, היא מתה, ואת אביו של Zamarashka חייב להתחתן אחר. כך מתחילה ההרפתקאות של הדמות הראשית, שמקבלת את שמה רק משום שהניקוי והלעג התכופים של אחיותיה החורגות ואמהותיהם החורגות כיסו אותו באפר ובאבק. זה ברור, בזכות עדינותה וחביבותה, היא תכבד בכבוד את כל המשפטים המוכנים לגורל, ותתחתן בהכרח עם הנסיך הודות לנעל האבודה שלה, מעוטרת בפרווה (לא, לא גביש!), ותחיה באושר לאחר מכן. אבל האם זה סיפור מתוק של ילדה בשם סינדרלה תמיד הסתיים כל כך בטוח? למעשה, צ'רלס פראול הראה לקורא גרסה פשוטה, שבה הדמויות השליליות כמעט ואינן נענשות על זוועותיהן.

בידי האחים יעקב ווילהלם גרים, אספני הפולקלור, האגדה רוכשת גוונים שונים לחלוטין, ונעשית הרבה יותר קסומה ויותר. כך, למשל, אין סנדקית כזאת בחשיפתם של הגרמנים, אבל על הקבר של האם יש עץ מדהים, כמו גם שתי יונים שהתיישבו בסניפיה, וממנה היא מקבלת את עזרתה העיקרית של סינדרלה. צ'רלס פרולט, שהתבסס על גרסתו של האגדה על וריאציה של ההיסטוריה של צפון אירופה, ששימשה את האחים כמעט מאה שנה לאחר מותו של הצרפתי, כנראה גם הסיר ממנה את הפרטים העקובים מדם של "הנקמה" של האם החורגת ובנותיה על התעללות בדמות הראשית. ראוי להזכיר, שבסיום אגדת גרים, שתי אחיות למחצה אחיות זאמאמצ'קה חתכו חלק או חלק אחר של הרגל כדי לטפס לנעליים המוזהבות, ואחריהן הזכירו השניים את היונים באפיזודת הנישואין בכל אחת משתי העיניים.

ב"פנטאמרון "של המספר והמשורר האיטלקי בזיל אתה יכול לראות את המהדורה של הסיפור, אשר, על פי כמה הנחות, ראה גם פרו. סינדרלה כאן - זזולה - זאת לא הילדה המתוקה, כפי שנהגנו לדמיין אותה. היא הורג את תא המטען של האם החורגת הראשונה שלה, ולאחר מכן השני הופך המורה שלה, אשר, למעשה, משכנע את הדמות הראשית של הפשע. אחיות בגרסה האיטלקית אינן שתיים, אלא שש, והסנדקית עצמה לא מופיעה על הבמה. אבל אביה של הנערה חסרת המזל מביא קבוצה מיוחדת של דברים קסומים מפיה הידידה שלה, שבה זזול עובר בקלות דרך סדרה של כדורים, את ההפסד ואת ההתאמה הבאה של הנעל ומתחתן עם הנסיך.

כאשר אנו שומעים גרסה אחרת של האגדה שנקבעה בספר ההיסטוריה על אודות החיות היווניות היפות שפורסמו בצרפת, מתברר לנו פחות שכתב את סינדרלה. בתוכו עושה המחבר בלי כדורים, אמהות חורגות, אחיות למחצה וקסמים, משאירים רק את עובדת אובדן הנעל, או את חטיפת הסנדל מהגיבורה הראשית של הנשר. על ידי הציפור , הוא נזרק לרגליו של פרעה Psammetich, אשר לאחר מכן צווי למצוא את הבעלים. הסיפור עדיין מסתיים בחתונה מאושרת.

הסינדרלה הסינית שהוזכרה לעיל, בשם יהסיין, נבדלה מאחרים בתבונתה ובכשרונה לעסוק בקרמיקה. עוזר קסום הוא דג זהב, אשר, למרבה הצער, נהרג על ידי החורגת. עם זאת, זה לא מונע את הגיבורה הראשית מלהשתמש בעצמותיה, שגם להן יש כוח קסום. בעזרתם, יהסיאן הולך לקרנבל במעיל גשם מקושט בנוצות שלדג, ובנעלי זהב, שאחת מהן, כמובן, מאבדת. מצא את המפקד שלה, ולאחר מכן מחפש את הבעלים בכל רחבי סין, ולאחר מכן, לאחר שמצא סינדרלה שלו, מתחתן לה. ועל היחס הרע ביחס לאם החורגת של החורגת, ובו בזמן, בנותיה מוכות למוות באבנים.

אבל למרות המספר העצום של הגרסאות של הסיפור המפורסם הזה, זה תלוי בך, לא חוקרים, מספרי סיפורים ואספנים רבים של פולקלור להחליט מי כתב סינדרלה. אחרי הכל, זה יכול לקרות כי רק אחד מכל יתאהב הלב שלך, מה שאומר שזה יהיה הראשי הנאמן ביותר. וזה, כמובן, תהיה הבחירה הנכונה.