הפוטוריסטים הם מי? רוסי פוטוריסטים. הפוטוריסטים של עידן הכסף

הפוטוריזם (מן המילה הלטינית futurum, כלומר "העתיד") הוא מגמה אוונגרדית באמנות אירופה 1910-1920, בעיקר ברוסיה ובאיטליה. היא ביקשה ליצור את מה שמכונה "אמנות העתיד", כפי שמציגים נציגים של הכיוון הזה במניפסטים.

בעבודתו של FT מרינטי, המשורר האיטלקי, פוטו-קוביות רוסיות מחברת ג'יילי, כמו גם משתתפי "מזאנית השירה", אגודת אגו-עתידנים, צנטריפוג'י, התרבות המסורתית כמורשת של "העבר", נדחתה, אסתטיקה של תעשיית מכונות ואורבניזם .

מאפיינים

שכן הציור של כיוון זה מאופיין על ידי זרם של צורות, משמרות, חזרות חוזרות ונשנות של מוטיבים שונים, כאילו מסכם את ההופעות שהתקבלו כתוצאה של תנועה מהירה. באיטליה, הפוטוריסטים הם ג 'יי Severini, U. Boccioni. בספרות יש תערובת של חומר בדיוני ותיעודי, בשירה - ניסויים בשפה ("zaum" או "מילים על רופף"). משוררים רוסיים-עתידנים הם VV Mayakovsky, VV Khlebnikov, I. Severyanin, AE Kruchenykh.

קיבוצים

כיוון זה התעורר בשנים 1910-1912, במקביל לאקמיזם. אקמיסטים, פוטוריסטים ונציגי מגמות אחרות של המודרניזם בעבודתם ובאיחודם היו סותרים זה את זה. המשמעותי ביותר של קבוצות העתידן, שנקרא מאוחר יותר Cuto Futurism, איחד משוררים שונים של כסף גיל. המפורסם ביותר של המשוררים שלה עתידני הם V. V. Vleurnikov, ד 'ד Burliuk, V. V. Kamensky, א Kruchenykh, V. V. מיאקובסקי ואחרים. Egorofurizm I. Severyanin (המשורר הרביעי Lotarev, שנים של חיים - 1887-1941) היה אחד הזנים של מגמה זו. בקבוצה "צנטריפוגה" משוררים סובייטים מפורסמים BL Pasternak ו NN Aseev נכתבו עבודתם .

חופש של מילה פואטית

הפוטוריסטים הרוסים הכריזו על עצמאותה של צורה מתוכן, מהפכה, חופש חופשי של מלה פואטית. הם ויתרו לחלוטין על מסורות ספרותיות. במניפסט בעל שם נועז מאוד, "סטירה על רקע הטעם הציבורי", שפירסמו אותם באוסף של 1912 באותו שם, קראו נציגי המגמה הזאת לסילוק של שלטונות מוכרים כגון דוסטוייבסקי, פושקין וטולסטוי מתוך "ספינת הקיטור המודרנית". א. קרוצ'ניך הגן על זכותו של המשורר ליצור את שפתו ה"משונה ", שאין לה משמעות ספציפית. בשיריו, הדיבור הוחלף למעשה במלים בלתי מובנות וחסרות משמעות. אבל VV Kamensky (שנות חיים - 1884-1961) ו V. Khlebnikov (שנים של חיים - 1885-1922) היו מסוגלים לבצע ניסויים מעניינים מאוד בעבודתם עם השפה, אשר היתה השפעה פורה על השירה הרוסית.

ולדימיר ולדימירוביץ מיכאקובסקי

העתידן היה גם המשורר המפורסם ולדימיר ולדימירוביץ מיכאקובסקי (1893-1930). שיריו הראשונים יצאו לאור בשנת 1912. ולדימיר ולדימירוביץ הציג את הנושא שלו לכיוון זה, אשר מראשית הזיהוי הוא בין נציגים אחרים. Mayakovsky-Futurist פעיל דגל ביצירת חדש בחברה החיים, ולא רק נגד "זבל" שונים.

במהפכת 1917, שקדמה למהפכה, היה המשורר רומנטיסט מהפכני שגנה את הממלכה "השמנה" כביכול, וחזה את הסערה המהפכנית הממשמשת ובאה. הוא הכחיש את מערכת היחסים הקפיטליסטית כולה, והכריז על האמונה ההומניסטית באדם בשירים כגון "עמוד השדרה של חליל", "ענן במכנסיים", "אדם", "מלחמה ושלום". הנושא של השיר "ענן מכנסיים", שפורסם ב -1915 (רק בצורת הצנזורה), הוגדר מאוחר יותר על ידי המשורר כ 4 צרחות "למטה!": למטה עם אהבה, אמנות, סדר ודת. הוא היה אחד המשוררים הרוסים הראשונים שהראה בשיריו את כל האמת של החברה החדשה.

ניהיליזם

בשנים שקדמו למהפכה היו אינדיבידואלים בהירים בשירה הרוסית, שקשה היה לייחס למגמה הספרותית הספציפית . זה מי Tsvetaeva (1892-1941) ו MA וולושין (1877-1932). אחרי 1910, יש כיוון חדש נוסף - פוטוריזם, שהתנגד לכל הספרות, לא רק לעבר, אלא גם להווה. הוא נכנס לעולם עם הרצון לחתור תחת כל האידיאלים. ניהיליזם ניתן לראות בעיצוב החיצוני של אוספי משוררים שפורסמו בצד האחורי של הטפט או על נייר עטיפה, כמו גם בשמם - "ירח מת", "חלב של סוסות" ועוד שירים אופייניים של העתידנים.

"סטירה אל מול הטעם הציבורי"

הראשון שפורסם בשנת 1912 אוסף "סטירה אל מול הטעם הציבורי" הודפס הצהרה. הוא נחתם על ידי משוררים מפורסמים מפורסמים. הם היו אנדריי קרוצ'ניך, דוד בורליוק, ולדימיר מאיאקובסקי וולימיר קלבניקוב. בו הם טענו בזכותם הבלעדית להיות דוברי תקופתם. המשוררים נדחו כאידיאלים של דוסטוייבסקי, פושקין, טולסטוי, אבל באותו זמן בלמונט, "ניחוח הבושם" שלו, אנדרייב עם "הרפש המלוכלך" שלו, מקסים גורקי, אלכסנדר בלוק, אלכסנדר קופרין ואחרים.

דחה את הכל, את המניפסט של Futurists הקימה את "ברק" של המילה היקרה. בלי לנסות, בניגוד ולדימיר ולדימירוביץ מיכאקובסקי, כדי להפיל את הסדר החברתי הקיים, הם רק רצו לעדכן את הטפסים. בגרסה הרוסית, הסיסמה "המלחמה היא ההיגיינה היחידה בעולם", הנחשבת לבסיס הפוטוריזם האיטלקי, נחלשה, אולם לדברי ולרי בריוסוב, האידיאולוגיה הזאת עדיין "הופיעה בין השורות".

לדברי ואדים שרשנביץ ', העתידנים של עידן הכסף העלו את הצורה בפעם הראשונה לגובה הנכון, והעניקו לה את הערך של המרכיב העיקרי, המטרה העצמית של היצירה. הם דחו באופן מוחלט את הפסוקים, שנכתבו רק למען הרעיון. לכן, רבים הצהיר העקרונות הפורמליים התעוררה.

שפה חדשה

ולימיר חלבניקוב, תיאורטיקן נוסף של עתידנות, הכריז על שפה חדשה "מתפוררת" כשפה העתידית בעולם כולו. המילה מאבדת את משמעותה הסמנטית, ומקבלת בתמורה קונוטציה סובייקטיבית. כך התנועות נתפסות כמרחב וזמן (אופי השאיפה), עיצורים - צליל, צבע, ריח. המבקש להרחיב את גבולות השפה, הוא מציע ליצור מילים על בסיס השורש (שורשים: כישוף ..., chur ... - "אנחנו קסום ביישן").

האסתטיקה של השירה הסימבולית, ובייחוד השירה האקמיסטית, התנגדו הפוטוריסטים להדגשת האמסטאציה. לדוגמה, "שירה היא ילדה שחוקה" על ידי דוד Burliuk. ולרי בריוסוב בסקירה "שנת השירה הרוסית" (1914) ציין, וציין את הגסות המודעת של שירי העתידנים, שלא די לנזוף בכל מה שמעבר לחוגו כדי למצוא משהו חדש. הוא ציין שכל החידושים כביכול של המשוררים האלה דמיוניים. אנחנו נפגשים איתם בשירה של המאה ה -18, בווירג 'יל ו פושקין, ואת התיאוריה של צבעים קול הוצע על ידי תיאופיל גוטייה.

קשיים ביחסים

מעניין, עם כל הכחשה באמנות, העתידנים סילבר עידן עדיין מרגיש את המשכיות של סמליות. לדוגמה, אלכסנדר בלוק, שצפה בעבודתו של איגור סברינין, אמר בדאגה כי אין לו נושא, ובמאמרו של 1915 ציין ואלרי בריוסוב כי חוסר היכולת לחשוב ולהיעדר ידע הזעיקו את שירתו. הוא נוזף בסבריאן על גסות רוח, טעם רע, במיוחד מבקר את שיריו על המלחמה.

בשנת 1912 אמר אלכסנדר בלוק שהוא חושש מהעובדה שלמודרניסטים אין ליבה. עד מהרה הפכו המושגים "עתידני" ו"חוליגן "למילים נרדפות לציבור המתון באותן שנים. העיתונות עוקבת בצעד אחר אחרי "הניצולים" של יוצרי האמנות החדשה. בזכות זה, הם הפכו ידועה לחלק רחב של האוכלוסייה, משך הרבה תשומת לב. ההיסטוריה של מגמה זו ברוסיה היא מערכת יחסים מורכבת בין נציגי ארבעת הקבוצות המרכזיות, שכל אחת מהן האמינה כי היא מבטאת את ה"פוטוריזם "ה"אמיתי", וקוראת בעקשנות עם אחרים, ומאתגרת את התפקיד הראשי. מאבק זה התרחש בזרמים של ביקורת הדדית, שהגבירה את הבידוד והעוינות שלהם. אבל לפעמים חברים מקבוצות שונות עברו מאחד לשני או הגיעו יחד.