מהי אמרות? אמרות לטיניות

מהי אמרות? זהו סוג נפרד של phraseological. לכן, על מנת לקבוע את השני בהתחלה, t. E. לתפיסה רחבה. אופייני, ניב הוא שילוב קיימא של המילים, וזה מאפיין של שפה מסוימת. לפיכך, בתחילה של מבנה ביטוי קיים א-בינוני תרבות שפה, בפרט. מה מאפיין אותם? המילים אשר הם מורכבים, לא ניתן לסדר מחדש, - היא איבדה את התחושה הכללית. כמו כן, את המשמעות הכללית של יחידת phraseological לא ניתן לקבוע על ידי ניתוח המשמעות של כל מילה בנפרד. אחרי הכל, זה הרבה יותר עמוק ... זה הרגיש את נשימת חוכמה.

איפה הן האמרות?

אז מה הוא "וביטויים פופולריים"? מה מאפיין שמבדיל אותם מהמערך מרגעי השיא השני של מליצות? התשובה היא קצרה: מקור ספרותי. גם אם האמרות כבר גדלו כמו מימרה של אישים דגולים, הם עדיין הביאו לנו בכתב.

אין זה סוד כי רמת התרבות של חברה נקבעה על ידי כולל את תופעת הזיכרון תרבותי. זהו הסוג של המשכיות תרבותית יכול להיות מוסבר על ידי העובדה כי האמרות לטיניות הקיימות. הרומאים היו מנהגים, מעדיפים המדע היישומי. המסות שלהם על אדריכלות, על חקלאות, בניגוד לספרות העסקית הנוכחית, כתובות בשפת פיגורטיבית המכילה ניבים. זה הודות לפיתוח של כתיבת אלף שנות הציוויליזציה הגיעה אלינו מלא אמרות החוכמה של הקיסרים, פילוסופים, הגנרלים.

תרבות רומית קדומה כי פיק ניבים נוכחיים

לתקופות של פיתוח היצירתיות הספרותית של רומא מתאפיינת מקורו לפנה"ס III המאה. e. שלב ו לשיאה ואני לפנה"ס. דואר, מעוטר שמות של משוררים ופילוסופים בולטים -. אובידיוס, קיקרו, וירג'יל, הוראס.

Ancient קרובות היה שנון טיפוסי וחשיבה יצירתית. בחיי היומיום, ברור, פלוטארכוס והוראס היו בלתי משעממים, ו, יתר על כן, די אנשים מצחיקים. הם יצרו תמונות בדיוניות של צבעוני ומקורי. למה צריך רק לצרף מאמצים עצומים כתוצאה הוליד הר עכבר! פתגמים של הרומאים (באותו ההר והעכבר) אז יותר מפעם אחת עם גוון הומוריסטי הזכירו משוררים מקומיים פילוסופים (למשל, Trediakovskij).

האם הלטינית מתה?

לאחר קריסתה של האימפריה הרומית המערבית, אשר נופלת על לפנה"ס המאה השישית. e., לטיני השפה, השפה של תקשורת הבינלאומית של רומא העתיקה, הופכת בהדרגה מתה, t. ה. זה להפסיק לדבר. עם זאת, עד סוף המאה ה XVII עבור הציביליזציה האירופית החדשה, היא השפה הכתובה: היא חיה ורלוונטית עבור האליטה של אנשים משכילים - מדענים, כמרים, דיפלומטים. זהו אנשים אלה, לא רק כדי לדעת מה אמרות, אלא גם להשתמש בהם מסות שלהם, הם אמרו לנו את גדולתו הכלול בהם מחשבה עתיקה. בוודאי, קוראים יקרים, אתם עצמכם לא פגשתם פעם בספרים או בתרגום הרוסי נשמעים מילות, פעם השמיעו הרומאים הגאים. נזכור רק חלק מהם.

ניבים לטיניים באירופה

המבנה המתקדם של השפה הלטינית בבוא הזמן הפך את הבסיס להתפתחות נוספת של השפה האיטלקית, צרפתית, פורטוגזית. עם זאת, דימויי frazeologichnost שלו שמשו היישום המודרני שלה.

הוא עדיין השפה הרשמית של מדינת הקתולית והוותיקן בפרט. בנוסף, השפה הלטינית הייתה ונותרה השפה של מדע אירופאי. כנפי הביטוי הלטינית השפה, נוצר באירופה של ימי הביניים. Foma Akvinsky, תומס מור, Fransua Viyon (והרשימה עוד ארוכה) היו ממשיכי דרכם של היצירה הלטינית של מליצות.

ניבים לטיניים הידועים ברוסיה

זו השפה של מדע, מציגה אותם ניבים רומים, הם יצרו את עבודותיהם של מדענים רוסים, כגון לומונוסוב MV, NI Pirogov. בפרט, זהו הכבוד של מיכאיל Vasilyevich המשיך, אבל ברוסית, המסורת של וירג'יל, שתלה אותם בשיר "האנדרטה".

עם זאת, כבר במאה ה XIX., כתבתי א ס פושקין "יבגני אונייגין" רומן, הופך "בלטינית הוא לא באופנה." ואחרי מהפכת אוקטובר, בשפה הלטינית, חובה עד כה עבור הלומדים בבית ספר תיכון (זוכרים את הפרק "הבחינה הלטינית" מן "הנוער" ל נ Tolstogo) בוטל. עם זאת, בעת הנוכחית - עידן תרבות המונים - האמרות לטיניות שוב לטובה. הם מזכירים הכותבים, אישים בעלי השפעה לכלול אותם מגן המשפחה. בנוסף, אנשים משכילים רבים היום אם דגש הכרחי על רעיונות מסוימים שמשתמשים בהם בכתב. יצירתיות כזו מוצדקת: קוצר של הטקסט הלטיני, העומק והמשמעות הגלומה בה מסורת עתיקה תמיד להפוך אותו אטרקטיבית.

אודות אמרות רוסיות

זוכר אמרות רוסיות, לפנות המחסן האמין שלהם - ספרות רוסית זהב של המאה תשע עשרה, העשר את התרבות בעולם של שמות פושקין, לרמונטוב, Griboedov, קרילוב, בלינסקי, גוגול, טורגנייב, טולסטוי, דוסטויבסקי. העבודה של קלאסיקות אלה היא מקור נדיב מהם. אניני נכונים של ספרות יודעים ידי ביטויים פופולריים רבים לב, אשר מלאים רומנים סאטירי, אגדות, קומדיות, סיפורים.

שקול, עבור המשל של קרילוב למשל "המירור והקוף." פתגמים, כפי שאנו רואים, מכילים אפילו יצירות פואטיות קטנות, אשר יכול לזכור וילד בקלות.

Vitality ועומק של מחשבותיו של המחבר מבחין המשל הנ"ל קווים "מירור והקוף." אמרות אלה, אין ספק - די מודרני אפילו היום. ואכן, לפני שאתה להעריך את ההתנהגות של אדם אחר, אתה צריך ללמוד לתפוס את נקודות החוזק שלהם ואת החולשות.

לא יהיה זה הוגן, לנתח את עבודתם של תור הזהב של ספרות, לא לשים לב כי המקורות הנדיבים ביותר של ספרות אלה ביטויים להתחכם, למעט ממשל קרילוב, הם התוצר של: גריבוידוב - "אוי מן Wit", Fonvizin - "הקטין" עובד Kozmy Prutkova.

בתחילת המאה ה XX ביצירת הפתגמים הצליח ולדימיר מיאקובסקי, המחברים אילף ופטרוב, M. בולגקוב. ביטויים פופולרי הווה אחדים שמגיעים אלינו מן הספרות הרוסית:

אופייני, ביטויים אלה לעתים קרובות נופלים דרך בנסיבות התקשורתיות הבסיסיות השונות, בדיוק כאשר אתה צריך לספק בדיסקרטיויות סיכום של מה שקורה. בקיצור, אוהדים של הספרות הרוסית הגדולה לא צריך הרבה זמן כדי להסביר אמרות מה.

ניב שנוצר על ידי התנ"ך

לא יהיה זה הוגן שלא לדבר מאגר עצום של מבני idiomatic עמידים ממוצא מקראי שמעסיקים נישה משמעותית את התקשורת ואת השקפת העולם המודרנית. הם בהשאלה, באופן מטאפורי לתרום להיווצרות של ערכים מוסריים ורוחניים גבוהים של האדם. אחרי הכל, אפילו את לוח השנה הנוכחית שתחילתה "מיום לידתו של ישו."

ניבים נוצריים הם לא רק הרבה אנשים שמאמינים. מאז ימי קדם, לתרבות האורתודוקסית ברוסיה לספק חיי היומיום שלהם. זה לא מנע עשורים אפילו עומד אתאיזם מדעי כביכול. כנראה כל אחד מאיתנו, כדי לקבל חינוך, לא שמע פעם ממורים ביטוי מקראי, הפך מכונף: "דע איך האבא שלנו" (.. כלומר מוצק, לב). אתה מסכים כי בחיי היומיום אינם נדירים, רבי ניבים של מקרא ממוצא. דוגמאות אלה עשוי להיות "כבשה תועה", "אבן נגף", "נשיקה של יהודה איש קריות".

מסקנה

היסטוריונים ובלשנים טוענים כי המחבר של המונח "הביטוי הפופולרי" שבבעלות היוונים הקדמונים להומר. זה מוזכר כמעט במובן המודרני הוא עדיין "האיליאדה" ו "אודיסיאה". עם זאת, אין זה אומר כי התופעה לא התרחשה תרבויות קדומות?

עם זאת, לחקור את הטבע של סוג זה של מליצות, אנו יכולים לראות כי הייצור שלהם ומייצר סביבה תרבותית מסוימת. הם מעשירים רוחניים. גבר מי שמשתמש בביטויים פופולריים, בעצם מושך את החשיבה האסוציאטיבית של משוחחים, הפוטנציאל התרבותי שלהם.

אולי כך, מסיימת את המאמר, אנו יכולים להסיק כי תדירות השימוש בביטויים פופולריים איש תקשורת היומיום מעידה על רמת ההתפתחות התרבותית שלה.